עיסוי ארוטי ללא ספק ופחד

אני עומד מול המראה נותן לעצמי עיסוי ארוטי

אני נראה טוב לעזאזל. שיער חום נופל על גבו בגלים, עיניים ירוקות נוצצות מהתרגשות. משאירה את המגבת ליפול על הרצפה, אני מעבירה את כפות ידי על השדיים הגדולים והעגולים שלי, הפטמות הרגישות מגיבות ומתקשות במגע. מותניים דקים ותחת גדולה, נראים פשוט שיקיים. כל כוכב פורנו יקנא בגופי למרות העובדה שאני כבר בן שלושים.
ללילה הזה קניתי סט תחתונים חדש, בצבע לבן. אחרי שלבשתי אותו, הערצתי את עצמי מול המראה עוד כמה דקות. התחרה העדינה חיבקה את הצורות שלי, והדגישה את החזה והירכיים במקומות המוצלחים ביותר.
החזייה מרימה את החזה, יוצרת מחשוף מפתה. התחרה שקופה למחצה, הפטמות בקושי נראות דרכה – מספיק כדי להקניט ולעורר. אבל גולת הכותרת האמיתית של המראה הזה היא התספורות. רצועת בד דקה יושבת נמוך על הירכיים, ומאחור הרקמה נעלמת בין הישבן. הם כמעט בלתי נראים, הם משאירים מעט מקום לפנטזיה, ואני מטורף לאהוב את האופן שבו אני מרגיש בהם-סקסי, בטוח ומוכן לכל דבר.
אני פונה הצידה, מתפעל איך התחתונים מדגישים את התחת העגול והקופצני שלי. בד דק נמתח על הישבן ויוצר צללית מגונה. אני לא יכול להתאפק ולנער מעט את הירכיים שלי, נהנה מהדרך שבה הם מתכווצים מעט.
החצאית שקניתי לפני זמן רב, אך מעולם לא מצאתי את האומץ ללבוש, התבררה כקצרה מעט יותר ממה שחשבתי, רק מגיעה לכף היד מתחת לישבן. בשילוב עם נעלי סטילטו שחורות באורך שישה עשר סנטימטרים, רגלי החלו להיראות ארוכות ומעוררות תיאבון עוד יותר.
לבשתי חולצה לבנה, התביישתי. הלחיים הסמיקו מבושה. מחשוף עמוק מדגיש ומציג את השדיים הגדולים שלי. זו הפעם הראשונה שאני רואה את עצמי ככה. במראה זה כאילו לא אני, אלא בחורה נגישה בקלות בשנות העשרים לחייה. וזאת בדיוק התמונה שחיפשתי. נותר רק להתאפר ולהזמין מונית.
כשנכנסתי למונית, ההתרגשות שלי התגברה. אני לא רגיל לתשומת לב כזו, האץ ‘ השעיר הזה מאחורי ההגה פשוט אוכל אותי בעיניים. אני מרגיש במבטיו תאווה, רצון פרוע להפשיט אותי, לזיין אותי. גל עוצמתי מגלגל עלי התרגשות, גורם לי לטבוע במושב האחורי, בניסיון להימנע ממבטיו. אבל הוא מסובב את המראה כדי שלא אוכל להסתתר מעיניו השחורות וחסרות הבושה.
רק מחשבה אחת מרגיעה אותי: עיסוי ארוטי. כשהמכונית מסיעה אותי לאט לאט למועדון, זיכרונות מהיום שישבתי רועד מהתרגשות במשרד של חוקר פרטי מתחילים לחלחל בראשי. איך הוא הוציא את התמונות בזה אחר זה והראה לי את בעלי ואת פילגשו הצעירה בוכה במקומות שונים, בתנוחות שונות. ואז עם אישה אחרת, ואז עוד ועוד, מביא אותי להיסטריה. איך בכיתי אחר כך ולא יכולתי לישון בלילה, איך חשבתי על התאבדות בזמן שבעלי הגיע שוב בחצות עם המילים – “סליחה מתוקה, שוב התעכבתי בעבודה”. והאופן שבו הייתי אמיץ אלף פעמים לומר את כל מה שאני חושב עליו. לומר שאני יודע הכל ושאני עוזב אותו. אבל לא יכולתי.
המכונית, עצרה בפתאומיות, קרעה אותי מהמחשבה. מחוץ לחלון, בנות, בחורים, זוגות נכנסים למועדון. הלב שלי מתחיל לפעום חזק יותר ויותר. אני כל כך מודאג שאני רוצה לחזור עכשיו. אבל … אני מוכנה לעשות הכל כדי לנקום בו. זה שבוגד בי מאז שנפגשנו. זה שהחזיק אותי רק בבית. זה שעשה את זה צעד אחר צעד כדי שארגיש מיותר, כדי שלא יהיו לי חברות ולא אצא לשום מקום. הוא תמיד מצא תירוצים לא לקיים יחסי מין, כי כפי שהתברר, הוא ” אהב ” גם את המזכירה וגם את הסטודנטית בפועל ועוד כמה בנות שראיתי אותו בתמונה. מאיפה הוא הגיע? בעלי “האהוב”, כוח על אשתו “האהובה”?
ובכן, שיהיה. תן לו לזיין מישהו בצד. גם אני יכול. היום אני לא אני. היום אני לא אהיה אישה צייתנית, יושבת בבית וצופה בסדרות בזמן שבעלי יצא לשלושה ימים לנסיעת עסקים. היום אני כלבה בודדה, סקסית, לבושה בהתרסה, מוכנה לכל דבר.
כשיצאתי מהמכונית הרגשתי רוח רוח על הישבן שלי. החצאית נעצרה כל כך עד שנהג המונית המסכן עבד עכשיו עם זקפה כל הלילה. מישהו כמוהו, לא שטוף ומטומטם, כמוני, לא יקבל את זה. תן לו להזיל ריר. אני מחייך אליו. אני משלם את זה, מתכופף כך שהציצים הכבדים כמעט נופלים מהמחשוף, ואני הולך למועדון עם עקבים.
אני עומד ליד הבר, מוצץ לאט את הקוקטייל דרך הקש אני חושב: לשווא באתי לכאן-עשר שנים לא יצאתי לשום מקום, ואז ברגע זה, בקהל עטוף בתוהו ובוהו ובמוזיקה רועשת, אני לא יכול שלא לחשוב מה: אני לא שייך לכאן. ריקוד אחד-בושה. לבוא להכיר זה חבל. אני רק צריך לשתות ולקוות שאשתחרר ככל שכמות האלכוהול בדם תגדל.
בחור אחד נראה בן 18 ניגש אלי. עם תיקולים כאלה, מה שלא נקרא “קרינג'”. ואז הדוד עם הבטן והפנים האדומות, בקושי נושם, הזמין לריקוד. אני מנתק אותם מיד. אף אחד מהם אינו הטיפוס שלי בכלל. ואני כבר בספק אם עשיתי את הדבר הנכון לבוא לכאן. אני פשוט מחליט להסתובב וללכת הביתה.
אבל ברגע שאני מסתובב, אני ממש קובר את האף בחזהו של האיש שמאחוריו. כל כך גבוה שהייתי צריך להרים את מבטי כדי לראות את פניו.
גבוה, צעיר בשנות העשרים לחייו ורזה. עור בגוון כהה. השיער שחור, עבה, קצר. זיפים מסודרים מדגישים עצמות לחיים חדות ואף ישר. נותן פנים אקספרסיביות. אבל מה שהכי מושך בו הוא העיניים-כהות, עם עפעפיים כבדים ומבט שנראה כאילו ידע עלי יותר ממני. הוא לא מסתכל רק באומץ-נועז. זה כאילו המועדון הזה, הבר הזה, אפילו אני-הכל שייך לו.
אני קופא, אף מתנגש בחזהו. זה מריח כמו תערובת טארט של בושם ואלכוהול. הוא עומד קרוב. קרוב מדי. קולו נשמע מעל האוזן שלי-נמוך, בטוח. בניגוד לציפיות שלי, המבטא הערבי שלו כמעט ולא ניתן להבחין בו.
לאן את הולכת לברוח? אני רוצה להכיר אותך.
אני מרים את מבטי בחדות. הוא מביט בי, מחייך כמו שאנשים שרגילים לעשות עיסויים ארוטיים מחייכים. ואיכשהו זה גורם להכל לרעוד בפנים, אבל לא לפחד.
אלוהים, הוא ערבי … איזה חצוף. אני בהחלט צריך ללכת… אבל הרגליים כאילו צמחו לרצפה. אני מרגיש את הרצון המטופש והבלתי הולם שנולד בפנים-להישאר למרות מחאת התבונה.
הוא אוחז במותני מעט חזק יותר, מונע ממני לסגת, אצבעותיו מחליקות בקלות על צדי. מגע קל – נראה תמים, אבל כל כך בטוח שהוא עוצר את נשימתי.
אני כבר רציתי ללכת הביתה … למה זה השתנה כל כך מהר?
ובכל זאת אני לא לוקח צעד אחורה.
“אלינה,” אני לוחשת, מרגישה את השפתיים עצמן אומרות את שמי.
הוא מגחך כאילו כבר ידע שאוותר.
הוא לא נותן לי לזוז, הוא מזמין שני מוחיטו ונותן לי אותם בידיים.

קדימה. יש לי שולחן, ” הוא אומר ומחזיק במותניים מוביל על רחבת הריקודים.
יד מחליקה מהמותניים … לוקחת אותי בעקשנות בתחת בזמן שאני מנסה לא להפיל את הכוסות מהידיים שלי.
עצור! אלינה, מה את עושה? – קול פנימי לוחש בבהלה. אתה אפילו לא מכיר אותו. האם זה אפשרי?
אבל אני בא. אני לא פורצת. אני מוחזק על ידי ידו-בביטחון, בתקיפות, כך שההתנגדות נראית מטופשת ואפילו לא נכונה.
אנחנו מגיעים לשולחן בפינה. הוא מחווה אותי על ספת עור, מתיישב בעצמו קרוב, כמעט קרוב. אני מרגיש את חום העור שלו, שומע כל נשימה שלו, מרגיש את המבט מחליק על פני, על צווארי …
הוא יושב זה לצד זה, רגליו פרושות לרווחה, כאילו כל המועדון הוא שלו. עיניים עקשניות, כהות, לא מסיט את מבטו לשנייה.
אני מסתכל עליך הרבה זמן, הוא אומר בשלווה, אבל בצרידות. – ברגע שנכנסת.
אני שותק, מנסה להישאר רגוע, למרות שהכל מתכווץ בפנים.

אתה לא בסדר כאן, נכון? הוא מגחך. – מיד ניתן לראות-זר בין כל אלה. אתה ביישן. אפילו את יושבת כאילו את מתנצלת שבאת.
אני מסיט את מבטי, לוקח כוס.
אני מצטער על זה.
על מה? – הוא צוחק. – אתה נראה טוב. התלבשתי כך שכל העיניים יעצרו עליך. אתה פשוט לא יודע ללבוש את זה. את דחוקה מדי בבגדים האלה.
הוא נשען קצת יותר קרוב.

אתה לא למסיבות הזולות האלה. מיד רואים איזה בית. אתה הטיפוס שבא במקרה, ועכשיו כל הגברים מנסים לא לבהות בצורה ברורה מדי. למרות שאני בוהה. ואני לא מתכוון להפסיק.
הבטן שלי מתכווצת, אבל איכשהו אני אוהב את הדרך בה הוא מדבר.

אתה אפילו לא זז הרבה, וכבר יש לי פנטזיות בראש. אתה יודע איך אתה נראה?
הוא מביט בטווח ריק.

כמו אישה שאתה רוצה להתכרבל, לקבור את הפנים בצוואר ולא לשחרר עד הבוקר.
השהה.

כן, לעזאזל עד הבוקר כדי שהרגליים שלך יהיו מכותנה וכל האיפור היפה הזה נערם יחד עם הזיעה מהפנים שלך. את לא מזויפת כמו כל הבחורות המטומטמות האלה בסביבה. את די אמיתית. מבוגר והרבה יותר יפה מכל אחד מהם. כל כך נדיר, כל כך סקסי שאפילו כעס לוקח.
אני מרגיש שוב את החום על הפנים. הוא רואה. מחייך.
אני רוצה שתזכור את זה עכשיו: את הכי יפה כאן. לא בגלל בהיר. כי הדבר האמיתי. הבנת?
אני מרים את מבטי אליו. ובפעם הראשונה-אני לא מוריד.

אבל את עצבנית. תגיד לי. מה מביא אותך לכאן? מישהי כמוך לא יכולה להיות בודדה. למישהו כמוך תמיד יש בעל, חבר, חבורה של אוהבים.
הוא מסתכל עלי ואומר את זה כאילו אין לו ספק: מישהו כמוני לא יכול להיות לבד. ופתאום אני מרגיש מוזר. לא נעים — להפך. פשוט לא הרגשתי ככה הרבה זמן.
התחתנתי מוקדם, כמעט מיד אחרי הלימודים. חשבתי-מזל: מבוגר, עשיר, בטוח. והכל התנהל פחות או יותר טוב. לפני שדפקתי עשרים וחמש. ואז זה התחיל.

לרדת במשקל

“את כבר לא ילדה.»
“תסתכל על עצמך-איך אתה עושה עיסוי ארוטי?»
“עבודה היא כשאתה יודע לפחות משהו, ואתה יודע מה”
“למה אתה צריך עבודה? אתה חי טוב יותר מחצי עם תארים.»
וניסיתי. חדר כושר, דיאטות, קוסמטיקאיות-הכל כדי להוכיח שאני עדיין שווה משהו. הוא העמיד פנים שזה בסדר. או פשוט לא שם לב.
ועכשיו הנה מבט זר, קול זר, ופתאום משהו זז בחזה.
בפעם הראשונה מזה זמן רב אני מרגישה כמו אישה. לא תפאורה בסיפור של מישהו אחר. לא צל.
אני יפה. אני מעניינת. הוא פשוט שכנע אותי אחרת כדי לשמור אותי קרוב. כדי שלא אעזוב. האמנתי.
אבל נראה שזה לשווא.

אתה צודק. היה לי מישהו. אבל הדברים השתבשו. והנה אני.

אה! אני מבין. – הוא מחייך לרווחה. – לב שבור וכל העסק. ואז פשוט הקב ” ה הביא אותי למועדון הזה היום. אני אעשה עיסוי ארוטי. אני לא יודע איזה טיפש יכול היה לזרוק אותך? אבל אני אדאג שתשכחי ממנו. הנה, תראה מה יש לי. – הוא מוציא את השקית מכיסו ומוציא את האצבע, טבליה לבנה עם האותיות “MDMA”. תירגע.
לא. את לא צריכה לעשות את זה. – מחשבות חודרות אותי. אני חייבת ללכת, להסתובב ולצאת מהמועדון הזה. לחשוב חזק לפני שאתה לוקח את האתגר הזה.
הוא מביט בי בלי להרים את מבטו, שפתיו מתעקלות מעט בחיוך זחוח. הוא נראה בטוח שאקח אותה. והוא לא טועה.